היום פרסמו ווינט כי בעקבות חשיפתם שרבים מהעוזרים הפרלמנטים עובדים במשרה נוספת, יהיו פיקוח על משרות נוספות של העוזרים הפרלמנטרים.
לפי ה"חשיפה" של כלכליסט, המדור הכלכלי של ווינט, "רבים מהעוזרים מקדמים בכנסת אינטרסים של חברות מסחריות כהשלמת הכנסה". אז הנה כמה מילות הגנה בשביל אותם חלטורות כלשונם של ווינט.
קודם כל עולה השאלה למה בכלל עוזר פרלמנטרי צריך משרה נוספת "מה אתה לא מקבל מעל עשרת אלפים בחודש?" אפילו חברים שלי חושבים שיש לי רכב מהכנסת עם דלקן, פלאפון ללא הגבלה ובונוסים שמנים. האמת היא שהרכב שלי עם כל ההשלכות הכלכליות שבדבר, לפלאפון לרוב יש הגבלה מסויימת למרות העובדה שחלק גדול מהעבודה נעשה דרך הטלפון והמשכורת לא שמנה במיוחד. אם שכר הנטו של עוזר מתחיל הוא קצת מעל חמשת אלפים שקל והוא עשוי לעבוד קרוב לחמישים שעות בשבוע (אם לוקחים בחשבון את העובדה שגם בבית יש טלפונים לפעמים גם בשעות כמו אחת עשרה בלילה או שבע וחצי בבוקר), אזי המשכורת פר שעה אינה גדולה במיוחד, גם לא זו החודשית. וחלילה, אני לא בוכה על כך שיש לי הכנסה קבועה. בהתחשב במשכורת ברור מדוע עוזרים רבים בוחרים לעסוק במשהו נוסף, בעיקר אם אחד משני העיסוקים לא תובעני במיוחד.
סיבה נוספת לעיסוק היא שהעבודה כעוזר פרלמנטרי שוחקת מאוד ורבים רואים את עצמם במשרה זו למשך שנתיים - שלוש. לקראת תחילת השחיקה והמחשבה על מקום עבודה חדש מוצאים חלק מהעוזרים מקור פרנסה נוסף אליו יעברו בצורה מלאה לכשיסיימו את תפקידם בכנסת.
ובאשר לטענה של כלכליסט שהעוזרים מקדמים בכנסת אינטרסים של חברות כמקור הכנסה, אתייחס קודם לעובדות. רוב רובם של העוזרים מקפידים שלא לערב בין סוגי העבודה השונים והאינטרסים הציבוריים חשובים להם מאוד. האם אכן קיימים כאלה שמקדמים אינטרסים פרטיים תמורת כסף? אני לא יודע, אבל בוודאי לא ראוי להטיל דופי בקבוצה שלמה בגלל בודדים.
בנוסף, למרות שאוזנו של הח"כ קשובה לעוזרו, הרי שגם לו יש יכולת חשיבה וקבלת החלטות, ובמיוחד אם הוא יודע שהעוזר עובד בשביל חברה מסויימת. הבעיה היחדיה שעשויה להיות חמורה היא העדר שקיפות. משרת העוזר הפרלמנטארי היא משרת אמון עם כל יתרונותיה וחסרונותיה. מלבד האמון שצריך להיות בין הח"כ ובין עוזריו, הרי שגם יש אמון בסיסי בין חברים - העוזרים הפרלמנטארים. בשיחה על קידום אינטרסים יש לדעת מה האינטרס של בן הזוג לשיחה ואם זה מוסתר, הרי שיש כאן פגיעה בסיסית באמון. עם זאת ולמרות החומרה הרבה שאני מייחס לפגיעה באמון, כל בני האדם בסופו של דבר מונעים בגלל אינטרסים למיניהם. אני יכול לתמוך בחברת הי טק לדוגמא מתוך באמת מחשבה עמוקה ורחבה או בגלל שחבר שלי עובד בה, אמונה פנימית, ראייה צרה או לעיתים טובת הנאה כלשהיא. כלומר, גם מניעים אחרים אינם בהכרח טהורים ואידאליים.
אגב, זה בכל תחום וגם בתחום של התקשורת. כתבה יכולה להתפרסם מתוך תחושת שליחות או מתוך מניעה כלכלי של יצירת סקופ תקשורתי מלא כלום, כמו במקרה זה לדוגמא.
לפי ה"חשיפה" של כלכליסט, המדור הכלכלי של ווינט, "רבים מהעוזרים מקדמים בכנסת אינטרסים של חברות מסחריות כהשלמת הכנסה". אז הנה כמה מילות הגנה בשביל אותם חלטורות כלשונם של ווינט.
קודם כל עולה השאלה למה בכלל עוזר פרלמנטרי צריך משרה נוספת "מה אתה לא מקבל מעל עשרת אלפים בחודש?" אפילו חברים שלי חושבים שיש לי רכב מהכנסת עם דלקן, פלאפון ללא הגבלה ובונוסים שמנים. האמת היא שהרכב שלי עם כל ההשלכות הכלכליות שבדבר, לפלאפון לרוב יש הגבלה מסויימת למרות העובדה שחלק גדול מהעבודה נעשה דרך הטלפון והמשכורת לא שמנה במיוחד. אם שכר הנטו של עוזר מתחיל הוא קצת מעל חמשת אלפים שקל והוא עשוי לעבוד קרוב לחמישים שעות בשבוע (אם לוקחים בחשבון את העובדה שגם בבית יש טלפונים לפעמים גם בשעות כמו אחת עשרה בלילה או שבע וחצי בבוקר), אזי המשכורת פר שעה אינה גדולה במיוחד, גם לא זו החודשית. וחלילה, אני לא בוכה על כך שיש לי הכנסה קבועה. בהתחשב במשכורת ברור מדוע עוזרים רבים בוחרים לעסוק במשהו נוסף, בעיקר אם אחד משני העיסוקים לא תובעני במיוחד.
סיבה נוספת לעיסוק היא שהעבודה כעוזר פרלמנטרי שוחקת מאוד ורבים רואים את עצמם במשרה זו למשך שנתיים - שלוש. לקראת תחילת השחיקה והמחשבה על מקום עבודה חדש מוצאים חלק מהעוזרים מקור פרנסה נוסף אליו יעברו בצורה מלאה לכשיסיימו את תפקידם בכנסת.
ובאשר לטענה של כלכליסט שהעוזרים מקדמים בכנסת אינטרסים של חברות כמקור הכנסה, אתייחס קודם לעובדות. רוב רובם של העוזרים מקפידים שלא לערב בין סוגי העבודה השונים והאינטרסים הציבוריים חשובים להם מאוד. האם אכן קיימים כאלה שמקדמים אינטרסים פרטיים תמורת כסף? אני לא יודע, אבל בוודאי לא ראוי להטיל דופי בקבוצה שלמה בגלל בודדים.
בנוסף, למרות שאוזנו של הח"כ קשובה לעוזרו, הרי שגם לו יש יכולת חשיבה וקבלת החלטות, ובמיוחד אם הוא יודע שהעוזר עובד בשביל חברה מסויימת. הבעיה היחדיה שעשויה להיות חמורה היא העדר שקיפות. משרת העוזר הפרלמנטארי היא משרת אמון עם כל יתרונותיה וחסרונותיה. מלבד האמון שצריך להיות בין הח"כ ובין עוזריו, הרי שגם יש אמון בסיסי בין חברים - העוזרים הפרלמנטארים. בשיחה על קידום אינטרסים יש לדעת מה האינטרס של בן הזוג לשיחה ואם זה מוסתר, הרי שיש כאן פגיעה בסיסית באמון. עם זאת ולמרות החומרה הרבה שאני מייחס לפגיעה באמון, כל בני האדם בסופו של דבר מונעים בגלל אינטרסים למיניהם. אני יכול לתמוך בחברת הי טק לדוגמא מתוך באמת מחשבה עמוקה ורחבה או בגלל שחבר שלי עובד בה, אמונה פנימית, ראייה צרה או לעיתים טובת הנאה כלשהיא. כלומר, גם מניעים אחרים אינם בהכרח טהורים ואידאליים.
אגב, זה בכל תחום וגם בתחום של התקשורת. כתבה יכולה להתפרסם מתוך תחושת שליחות או מתוך מניעה כלכלי של יצירת סקופ תקשורתי מלא כלום, כמו במקרה זה לדוגמא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה