יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

הסתדרות ובחירות

בימים האחרונים התפרסמו מספר כתבות על העוזרים הפרלמנטרים, ההסתדרות ובחירות לוועד העוזרים. בואו נעשה קצת סדר בבלאגן ובמילים אחרות, מה מסתתר מאחורי כל אותן מילים.
הדבר שמייחד את העוזרים הפרלמנטרים הוא היכולת לפעול בשיתוף פעולה למרות חילוקי הדעות הפוליטיים. אבל מסתבר שגם לנו יש פוליטיקה, במיוחד כשמדובר בוועד העוזרים.
למרות המראה הנוצץ שיש אולי לעוזר פרלמנטרי, החיים לא תמיד נוצצים כל כך, לפחות לפי התלונות הרבות של העוזרים. המעמד המיוחד בה המשכורת משולמת על ידי הכנסת, המעסיק הוא הח"כ ואנו לא עובדי מדינה יוצרים מציאות מעניינת. הוותק שלנו לא נחשב כוותק של עובדי מדינה, אנחנו לא מקבלים הטבות שמקבלים שאר עובדי הכנסת והבעיה העיקרית היא השכר. השכר הוא אמנם לא שכר מינימום, אבל השכר ההתחלתי נמוך מהממוצע במשק ולא כולל חישוב של עבודה בשעות מאוחרות, כמו בשבוע של התקציב, בסיורים ארוכים או בסתם ימים שהעבודה מגיעה גם לבית ומסתיימת באחת עשרה בלילה.
ועדה ממשלתית (ועדת גרונאו) שאחראית על השכר קבעה שיש לעדכן את שכר העוזרים בהתאם לשינויים בשכר בשוק. זה עדיין לא קרה. יש אם כן הסכמה רחבה שצריך לפעול כדי לחזק את מעמדו של העוזר, השאלה היא רק איך.
הוועד הנוכחי החליט שהדרך הטובה היא על ידי הצטרפות לגוף גדול וחזק שיפעל למעננו. ההצטרפות להסתדרות עוררה ויכוחים רבים, אבל בסוף יותר משליש העוזרים החליטו להצטרף ולו רק בגלל הסיכוי שיקרה משהו.
בלי קשר להסתדרות, זמן כהונתו של הוועד כבר חלפה אך הוא המשיך לכהן מכח האינטרציה, ועכשיו החליטו פשוט לעשות בחירות חדשות לוועד. כך יצא שהבחירות וההסתדרות באו בבת אחת.
ועכשיו לדברים המעניינים:
המתנגדים להסתדרות טוענים שבמקום להצטרף לגוף חיצוני, בואו נדבר עם הח"כים שלנו שאחראים בפועל על השכר. מספר ישיבות כאלה אכן התקיימו ויש סיכוי שהם יובילו לשיפור, הוועד משום מה, לא התלהב כל כך מהנושא.
בבחירות, כמו בבחירות יש פוליטיקה, התנגדות על רקע אישי והסתרת חצי מהקלפים. מספר פעמים שמעתי השמצות על רקע אישי כמו שפלוני מחפש כבוד ולא מעוניין בעמת לפעול או שאלמוני קומוניסט בנשמתו. בנושא של ההסתדרות הייתה התמרמרות גדולה על הוועד ששמר בסוד את העובדה שהגיע לשליש חתימות ושניתן להצטרף להסתדרות ורק אחרי שהחליטו על בחירות, תאריך ומיקום, פרסמו ידיעה חדשותית זו וטענו שבגללה הם אמורים לכהן עוד שנה כדי להשלים את ההצטרפות להסתדרות.
מבחינת תפקודו של הוועד, יש שיאמרו שהוא באמת מנסה לדאוג לצרכים של העוזרים, גם אם צרכים אלו קטנים. לעומתם, אחרים טוענים שהוועד פשוט לוקח בעלות על הצעות, לדוגמא אם בנק דיסקונט מציע תנאים מיוחדים לעוזרים, הוועד יטען שהוא הצליח להשיג תנאים טובים בבנק.
הבחירות יתקיימו עוד כעשרה ימים, אני מניח שיהיו תלונות גם על הוועד הבא כי תמיד חייבים למצוא מישהו להתלונן עליו. אני בטוח גם שכמות המיילים הפנימיים בנושא לא תקטן. מה שאומר שיהיה מעניין.
אז העוזרים הפרלמנטרים הולכים לבחירות, והפעם, לא לבחירות של הבוסים.

יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

התקציב - יום של הצבעות

התקציב וחוק ההסדרים הגיע היום לכנסת ליום ארוך של הצבעות. המליאה התחילה ב 9 בבוקר, ההצבעות ב 10 ונראה עד מתי הם ימשכו.
בנתיים, כמה דברים שאולי לא ידעתם על הדיונים וההצבעות.
לפני ההצבעות בחוק התקציב יש דיונים ארוכים מאוד, ח"כ עשוי לקבל לפעמים מעל שעה של דיבור. כמובן שלא כל הח"כים נמצאים במליאה בדיונים, ליתר דיוק, יש לפעמים רק חמישה ח"כים - יו"ר הכנסת או סגנון, שר, הנואם, זה שסיים לנאום והבא בתור. בזמן ההצבעות כמובן, הכל שונה בתקציב יש שיא בנוכחות כעת למשל נמצאים בבניין 119 ח"כים כשרובם במכריע במליאה עצמה.
ההצבעות היום נעשות בד"כ בצורה אלקטורנית על ידי מסך מגע שיש לכל ח"כ, אבל יש גם הצבעות שמיות בהם קוראים לכל ח"כ בשמו והוא אומר בעד או נגד והצבעות בהרמת יד. הצבעות שמיות נעשות כשעשרים ח"כים בקשו להפוך הצבעה לשמית (בד"כ זה ח"כים מהאופוזיציה). הצבעה לפי הרמת יד מתבצעת ע"פ החלטת יו"ר הכנסת לרוב כשיש נושא בהסכמה או שהצביעו על אותו דבר בדיוק לפני כן.
רוב ההצבעות בתקציב נעשות ע"י המחשב, אבל יש היום גם כמה הצבעות שמיות ובהרמת יד.
בנוסף לתקציב יש את חוק ההסדרים - אוסף הצעות חוק של הממשלה בנושאים שונים. לפי הממשלה חוקים אלו חשובים כדי לקבוע מדיניות כלכלית ולפי האופוזיציה, זו דרך של הממשלה להעביר הרבה דברים בלי דיון. גם חוק ההסדרים יעבור היום. עם זאת, יש לאופוזיציה כמה הישגים - בגלל פרסום חלק מהסעיפים בתקשורת וביקורת ציבורית שנמתחה עליהם הם הוצאו ויידונו בנפרד.
הנקודה הכי חשובה בתקציב שלפעמים שוכחים אותה עם כל המתיחות הפוליטית והדילים סביב ההצבעות (עיינו ערך חוק הגיור של ישראל ביתנו חוק הדיור של החרדים) היא שבעצם מצביעים על תקציב המדינה וזה משפיע על כולם, מה יהיה התקצוב של מוסדות החינוך, משרד הרווחה או כמה מיסים נשלם על הדלק.

ודבר אחרון, כפי שכתבתי, רוב ההצבעות נעשות על ידי לחיצה במסך מגע, תהליך שקט לכל הדעות. אז למה לעזאזל בכל הצבעה כל הח"כים צועקים "בעד" או "נגד"?

יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

חוק נולד 4

הצעת החוק נכתבה, נעשתה עבודה מול משרדי הממשלה וגופים חוץ פרלמנטרים ועכשיו מגיע החלק העסיסי, הפוליטיקה של הכנסת.
יש כלל לא כתוב שחוק של האופוזיציה לא יעבור (למעט מקרים מיוחדים). יש כלל לא כתוב שחוק שלוקח יותר מידי כסף מהאוצר לא יעבור, גם אם הוא לא נחשב תקציבי (הצעה שעלותה יותר מ5 מליון ש"ח). ויש כלל לא כתוב שבשביל לקדם חוק לא מספיק שהוא יהיה טוב, צריך גם לעבוד.
העבודה הפוליטית היא בעיקר של הח"כ וכוללת פגישות עם השרים או החלפת מספר מילים במליאה, דיבור עם יו"ר הקואליציה ח"כ אלקין ועם ראשי סיעות, הסבר למה זה חשוב לכולם (לדוגמא, ח"כ מש"ס שרוצה להעביר חוק דתי יצטרך להסביר לישראל ביתנו למה זה טוב גם להם) וכמובן, התמורה.
כן, תמורה.
ועדת השרים כאמור קובעת את עתידו של החוק. לפעמים לשר יש דעה מוצקה בנושא המדובר, לפעמים אפשר לשכנע אותו ולפעמים זה פשוט לא מעניין אותו. במקרים האחרונים, פשוט צריך לדאוג שהוא יתמוך למרות שההבנה בנושא רחוקה ממנו.
כשמדובר בהצעות חוק של האופוזיציה, הח"כ יכול להבטיח קיזוז תמורת תמיכה. קיזוז למי שלא מכיר זו שיטה בה השר יכול להיעדר מההצבעות ולא לפחד שבגללו הצעות חוק של האופוזיציה יעברו. איך? פשוט מאוד, הח"כ מהאופוזיציה לא יצביע באותה עת. קוראים לזה קיזוז, או טובות הנאה קטנות.
ח"כ מהקואליציה כמובן לא יכול להציע קיזוז, אבל מנגד, אין לו את המחסום של האופוזיציה. במקום זה הוא יכול להציע קידום בוועדה לנושאים של השר, ארגון סיור משותף שיאדיר את כבוד השר או כל דבר מקורי אחר שיכול לשכנע.
לפעמים לא צריך להציע תמורה ממשית, אבל פגישה טובה וקרוב לבבות בין הח"כ והשר יכולים להטות את הכף.
האם זה עובד?
לפעמים כן, לפעמים לא, אבל חייבים לנסות. אין דרך אחרת.
 פן פוליטי נוסף הוא גניבת חוקים. מקובל מאוד שלא מקדמים חוק אם ח"כ אחר הנמצא בכנסת כבר הגיש אותה. במילים אחרות, לא גונבים למישהו את החוק שהוא עבד עליו. כאשר מדובר בהצעת חוק מכנסת קודמת שהח"כ המגיש כבר לא מכהן כח"כ, אפשר להגיש את ההצעה אבל לכתוב בדברי ההסבר שהיא הוגשה בעבר על ידי פלוני אלמוני.
באופן מפתיע, מוסכמה זו לא חלה על הממשלה. פעמים רבות קורה שהממשלה מאמצת הצעות חוק פרטיות ומעבירה אותם. במקרים רבים זה מצויין, ההצעה אכן נכנסת לספר החוקים והח"כ תופס כותרות. אבל לפעמים, הממשלה גונבת את החוקים ואפילו לא מודיעה על כך לח"כ. כך למשל, משרד הפנים אימץ הצעת חוק של מוחמד ברכה בנוגע לסמים בלי ליידע אותו כלל. ההצעה נכנסה לספר החוקים אבל ברכה נושל ממנה לגמרי.
וכן, קוראים לזה פוליטיקה מסריחה.