בימים אלו החל ועד העוזרים הפרלמנטרים להחתים את העוזרים על הצטרפות להסתדרות החדשה לישראל. מהלך זה בא לאחר דיונים רבים בין העוזרים על מעמד השחוק של העוזרים בין עובדי הכנסת. בין הדברים שהועלו - שכר נמוך יחסית לשעות העבודה הרבות, מעמד של משרת אמון ולא של עובדי מדינה כך שאנו לא זוכים להטבות להם זוכים שאר עובדי הכנסת אותוספת וותק קטנה שגורמת להרבה עוזרים לעזוב תוך שנים מעטות וכך הח"כ נאלץ לחפש עוזר ללא ניסיון.
בכינוס גדול של העוזרים שנערך לפני כחודש השתתף נציג של ההסתדרות ואז עלה הרעיון להצטרף להסתדרות ולהיות חלק מאיגוד עובדים גדול, הגדול במדינה. מכאן הדרך להחתמת העוזרים הייתה קצרה.
אלא, שאליה וקוץ בה.
קודם כל, נראה שבתור ישראלים אנו לא מסוגלים לעשות דבר מבלי להתווכח עליו ואכן, ליוזמת ההצטרפות להסתדרות קמו מתנגדים הדורשים מוועד העוזרים לארגן כינוס רציני יותר בו יטלו חלק כמה וועדי עובדים ובעצם להסביר למה לעזאזל להצטרף לוועד עובדים ולשלם על זה חלק מהמשכורות כשהמשרה שלנו מוגדרת מראש כמשרת אמון השונה במהותה מכל משרה אחרת בשוק.
בנוסף, שאלו אחרים, למה בכלל להיות עובדי מדינה. להיותנו עובדים במשרת אמון יש יתרון של משכורת קבועה בלי צורך להחתים כרטיס, דבר שמתחיב מטבע עיסוקינו כיוון שפעמים רבות אנו בסיורים ופגישות מחוץ לכנסת. לעובדי מדינה יש גם חסרונות אחרים כמו קושי לעבוד בשתי משרות (גם חלקיות) וקיבעון יתר למסגרת וכלל לא בטוח ששכרינו יצא בהפסדינו.
המצודדים בהצטרפות להסתדרות טוענים בלהט שעלינו להתחיל לדאוג לעצמנו ואם אין אני לי, מי לי? (מדברי חכמים). ההסטוריה הישראלית לא מלמדת על מישההו לדאג לאחר פשוט כי החליט לדאוג לו. כנגדם טוענים המתנגדים כי השיקולים אינם ענינייים אלא נובעים משיקולים פוליטיים.
אני? אני עומד בצד ומחכה. הישראלים אוהבים לקפוץ ולעשות מהר ואילו ההסטוריה מלמדת שהפזיזות לפעמים מהשטן. בנתיים, רבים הצטרפו להסתדרות ורבים חתמו על עצומה כנגד הצטרפות כעדר. אם הם רוצים להתווכח, הם יכולים להיות שפני הניסיון, אני מעדיף להיות זה שצופה בהם ולומד.
בכינוס גדול של העוזרים שנערך לפני כחודש השתתף נציג של ההסתדרות ואז עלה הרעיון להצטרף להסתדרות ולהיות חלק מאיגוד עובדים גדול, הגדול במדינה. מכאן הדרך להחתמת העוזרים הייתה קצרה.
אלא, שאליה וקוץ בה.
קודם כל, נראה שבתור ישראלים אנו לא מסוגלים לעשות דבר מבלי להתווכח עליו ואכן, ליוזמת ההצטרפות להסתדרות קמו מתנגדים הדורשים מוועד העוזרים לארגן כינוס רציני יותר בו יטלו חלק כמה וועדי עובדים ובעצם להסביר למה לעזאזל להצטרף לוועד עובדים ולשלם על זה חלק מהמשכורות כשהמשרה שלנו מוגדרת מראש כמשרת אמון השונה במהותה מכל משרה אחרת בשוק.
בנוסף, שאלו אחרים, למה בכלל להיות עובדי מדינה. להיותנו עובדים במשרת אמון יש יתרון של משכורת קבועה בלי צורך להחתים כרטיס, דבר שמתחיב מטבע עיסוקינו כיוון שפעמים רבות אנו בסיורים ופגישות מחוץ לכנסת. לעובדי מדינה יש גם חסרונות אחרים כמו קושי לעבוד בשתי משרות (גם חלקיות) וקיבעון יתר למסגרת וכלל לא בטוח ששכרינו יצא בהפסדינו.
המצודדים בהצטרפות להסתדרות טוענים בלהט שעלינו להתחיל לדאוג לעצמנו ואם אין אני לי, מי לי? (מדברי חכמים). ההסטוריה הישראלית לא מלמדת על מישההו לדאג לאחר פשוט כי החליט לדאוג לו. כנגדם טוענים המתנגדים כי השיקולים אינם ענינייים אלא נובעים משיקולים פוליטיים.
אני? אני עומד בצד ומחכה. הישראלים אוהבים לקפוץ ולעשות מהר ואילו ההסטוריה מלמדת שהפזיזות לפעמים מהשטן. בנתיים, רבים הצטרפו להסתדרות ורבים חתמו על עצומה כנגד הצטרפות כעדר. אם הם רוצים להתווכח, הם יכולים להיות שפני הניסיון, אני מעדיף להיות זה שצופה בהם ולומד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה