יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

הסתדרות ובחירות

בימים האחרונים התפרסמו מספר כתבות על העוזרים הפרלמנטרים, ההסתדרות ובחירות לוועד העוזרים. בואו נעשה קצת סדר בבלאגן ובמילים אחרות, מה מסתתר מאחורי כל אותן מילים.
הדבר שמייחד את העוזרים הפרלמנטרים הוא היכולת לפעול בשיתוף פעולה למרות חילוקי הדעות הפוליטיים. אבל מסתבר שגם לנו יש פוליטיקה, במיוחד כשמדובר בוועד העוזרים.
למרות המראה הנוצץ שיש אולי לעוזר פרלמנטרי, החיים לא תמיד נוצצים כל כך, לפחות לפי התלונות הרבות של העוזרים. המעמד המיוחד בה המשכורת משולמת על ידי הכנסת, המעסיק הוא הח"כ ואנו לא עובדי מדינה יוצרים מציאות מעניינת. הוותק שלנו לא נחשב כוותק של עובדי מדינה, אנחנו לא מקבלים הטבות שמקבלים שאר עובדי הכנסת והבעיה העיקרית היא השכר. השכר הוא אמנם לא שכר מינימום, אבל השכר ההתחלתי נמוך מהממוצע במשק ולא כולל חישוב של עבודה בשעות מאוחרות, כמו בשבוע של התקציב, בסיורים ארוכים או בסתם ימים שהעבודה מגיעה גם לבית ומסתיימת באחת עשרה בלילה.
ועדה ממשלתית (ועדת גרונאו) שאחראית על השכר קבעה שיש לעדכן את שכר העוזרים בהתאם לשינויים בשכר בשוק. זה עדיין לא קרה. יש אם כן הסכמה רחבה שצריך לפעול כדי לחזק את מעמדו של העוזר, השאלה היא רק איך.
הוועד הנוכחי החליט שהדרך הטובה היא על ידי הצטרפות לגוף גדול וחזק שיפעל למעננו. ההצטרפות להסתדרות עוררה ויכוחים רבים, אבל בסוף יותר משליש העוזרים החליטו להצטרף ולו רק בגלל הסיכוי שיקרה משהו.
בלי קשר להסתדרות, זמן כהונתו של הוועד כבר חלפה אך הוא המשיך לכהן מכח האינטרציה, ועכשיו החליטו פשוט לעשות בחירות חדשות לוועד. כך יצא שהבחירות וההסתדרות באו בבת אחת.
ועכשיו לדברים המעניינים:
המתנגדים להסתדרות טוענים שבמקום להצטרף לגוף חיצוני, בואו נדבר עם הח"כים שלנו שאחראים בפועל על השכר. מספר ישיבות כאלה אכן התקיימו ויש סיכוי שהם יובילו לשיפור, הוועד משום מה, לא התלהב כל כך מהנושא.
בבחירות, כמו בבחירות יש פוליטיקה, התנגדות על רקע אישי והסתרת חצי מהקלפים. מספר פעמים שמעתי השמצות על רקע אישי כמו שפלוני מחפש כבוד ולא מעוניין בעמת לפעול או שאלמוני קומוניסט בנשמתו. בנושא של ההסתדרות הייתה התמרמרות גדולה על הוועד ששמר בסוד את העובדה שהגיע לשליש חתימות ושניתן להצטרף להסתדרות ורק אחרי שהחליטו על בחירות, תאריך ומיקום, פרסמו ידיעה חדשותית זו וטענו שבגללה הם אמורים לכהן עוד שנה כדי להשלים את ההצטרפות להסתדרות.
מבחינת תפקודו של הוועד, יש שיאמרו שהוא באמת מנסה לדאוג לצרכים של העוזרים, גם אם צרכים אלו קטנים. לעומתם, אחרים טוענים שהוועד פשוט לוקח בעלות על הצעות, לדוגמא אם בנק דיסקונט מציע תנאים מיוחדים לעוזרים, הוועד יטען שהוא הצליח להשיג תנאים טובים בבנק.
הבחירות יתקיימו עוד כעשרה ימים, אני מניח שיהיו תלונות גם על הוועד הבא כי תמיד חייבים למצוא מישהו להתלונן עליו. אני בטוח גם שכמות המיילים הפנימיים בנושא לא תקטן. מה שאומר שיהיה מעניין.
אז העוזרים הפרלמנטרים הולכים לבחירות, והפעם, לא לבחירות של הבוסים.

יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

התקציב - יום של הצבעות

התקציב וחוק ההסדרים הגיע היום לכנסת ליום ארוך של הצבעות. המליאה התחילה ב 9 בבוקר, ההצבעות ב 10 ונראה עד מתי הם ימשכו.
בנתיים, כמה דברים שאולי לא ידעתם על הדיונים וההצבעות.
לפני ההצבעות בחוק התקציב יש דיונים ארוכים מאוד, ח"כ עשוי לקבל לפעמים מעל שעה של דיבור. כמובן שלא כל הח"כים נמצאים במליאה בדיונים, ליתר דיוק, יש לפעמים רק חמישה ח"כים - יו"ר הכנסת או סגנון, שר, הנואם, זה שסיים לנאום והבא בתור. בזמן ההצבעות כמובן, הכל שונה בתקציב יש שיא בנוכחות כעת למשל נמצאים בבניין 119 ח"כים כשרובם במכריע במליאה עצמה.
ההצבעות היום נעשות בד"כ בצורה אלקטורנית על ידי מסך מגע שיש לכל ח"כ, אבל יש גם הצבעות שמיות בהם קוראים לכל ח"כ בשמו והוא אומר בעד או נגד והצבעות בהרמת יד. הצבעות שמיות נעשות כשעשרים ח"כים בקשו להפוך הצבעה לשמית (בד"כ זה ח"כים מהאופוזיציה). הצבעה לפי הרמת יד מתבצעת ע"פ החלטת יו"ר הכנסת לרוב כשיש נושא בהסכמה או שהצביעו על אותו דבר בדיוק לפני כן.
רוב ההצבעות בתקציב נעשות ע"י המחשב, אבל יש היום גם כמה הצבעות שמיות ובהרמת יד.
בנוסף לתקציב יש את חוק ההסדרים - אוסף הצעות חוק של הממשלה בנושאים שונים. לפי הממשלה חוקים אלו חשובים כדי לקבוע מדיניות כלכלית ולפי האופוזיציה, זו דרך של הממשלה להעביר הרבה דברים בלי דיון. גם חוק ההסדרים יעבור היום. עם זאת, יש לאופוזיציה כמה הישגים - בגלל פרסום חלק מהסעיפים בתקשורת וביקורת ציבורית שנמתחה עליהם הם הוצאו ויידונו בנפרד.
הנקודה הכי חשובה בתקציב שלפעמים שוכחים אותה עם כל המתיחות הפוליטית והדילים סביב ההצבעות (עיינו ערך חוק הגיור של ישראל ביתנו חוק הדיור של החרדים) היא שבעצם מצביעים על תקציב המדינה וזה משפיע על כולם, מה יהיה התקצוב של מוסדות החינוך, משרד הרווחה או כמה מיסים נשלם על הדלק.

ודבר אחרון, כפי שכתבתי, רוב ההצבעות נעשות על ידי לחיצה במסך מגע, תהליך שקט לכל הדעות. אז למה לעזאזל בכל הצבעה כל הח"כים צועקים "בעד" או "נגד"?

יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

חוק נולד 4

הצעת החוק נכתבה, נעשתה עבודה מול משרדי הממשלה וגופים חוץ פרלמנטרים ועכשיו מגיע החלק העסיסי, הפוליטיקה של הכנסת.
יש כלל לא כתוב שחוק של האופוזיציה לא יעבור (למעט מקרים מיוחדים). יש כלל לא כתוב שחוק שלוקח יותר מידי כסף מהאוצר לא יעבור, גם אם הוא לא נחשב תקציבי (הצעה שעלותה יותר מ5 מליון ש"ח). ויש כלל לא כתוב שבשביל לקדם חוק לא מספיק שהוא יהיה טוב, צריך גם לעבוד.
העבודה הפוליטית היא בעיקר של הח"כ וכוללת פגישות עם השרים או החלפת מספר מילים במליאה, דיבור עם יו"ר הקואליציה ח"כ אלקין ועם ראשי סיעות, הסבר למה זה חשוב לכולם (לדוגמא, ח"כ מש"ס שרוצה להעביר חוק דתי יצטרך להסביר לישראל ביתנו למה זה טוב גם להם) וכמובן, התמורה.
כן, תמורה.
ועדת השרים כאמור קובעת את עתידו של החוק. לפעמים לשר יש דעה מוצקה בנושא המדובר, לפעמים אפשר לשכנע אותו ולפעמים זה פשוט לא מעניין אותו. במקרים האחרונים, פשוט צריך לדאוג שהוא יתמוך למרות שההבנה בנושא רחוקה ממנו.
כשמדובר בהצעות חוק של האופוזיציה, הח"כ יכול להבטיח קיזוז תמורת תמיכה. קיזוז למי שלא מכיר זו שיטה בה השר יכול להיעדר מההצבעות ולא לפחד שבגללו הצעות חוק של האופוזיציה יעברו. איך? פשוט מאוד, הח"כ מהאופוזיציה לא יצביע באותה עת. קוראים לזה קיזוז, או טובות הנאה קטנות.
ח"כ מהקואליציה כמובן לא יכול להציע קיזוז, אבל מנגד, אין לו את המחסום של האופוזיציה. במקום זה הוא יכול להציע קידום בוועדה לנושאים של השר, ארגון סיור משותף שיאדיר את כבוד השר או כל דבר מקורי אחר שיכול לשכנע.
לפעמים לא צריך להציע תמורה ממשית, אבל פגישה טובה וקרוב לבבות בין הח"כ והשר יכולים להטות את הכף.
האם זה עובד?
לפעמים כן, לפעמים לא, אבל חייבים לנסות. אין דרך אחרת.
 פן פוליטי נוסף הוא גניבת חוקים. מקובל מאוד שלא מקדמים חוק אם ח"כ אחר הנמצא בכנסת כבר הגיש אותה. במילים אחרות, לא גונבים למישהו את החוק שהוא עבד עליו. כאשר מדובר בהצעת חוק מכנסת קודמת שהח"כ המגיש כבר לא מכהן כח"כ, אפשר להגיש את ההצעה אבל לכתוב בדברי ההסבר שהיא הוגשה בעבר על ידי פלוני אלמוני.
באופן מפתיע, מוסכמה זו לא חלה על הממשלה. פעמים רבות קורה שהממשלה מאמצת הצעות חוק פרטיות ומעבירה אותם. במקרים רבים זה מצויין, ההצעה אכן נכנסת לספר החוקים והח"כ תופס כותרות. אבל לפעמים, הממשלה גונבת את החוקים ואפילו לא מודיעה על כך לח"כ. כך למשל, משרד הפנים אימץ הצעת חוק של מוחמד ברכה בנוגע לסמים בלי ליידע אותו כלל. ההצעה נכנסה לספר החוקים אבל ברכה נושל ממנה לגמרי.
וכן, קוראים לזה פוליטיקה מסריחה.

יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

חוק נולד 3

אחרי התהליך הטכני של כתיבת הצעת חוק, מגיע החלק העסיסי יותר של הפוליטיקות הקטנות שמונעות או גורמות לחוק לעבור. השתדלנות הפוליטית נעשית גם תוך כדי כתיבת ההצעה, אבל בעיקר לקראת ההצבעה.
סוד גלוי הוא שלאופוזיציה יותר קשה להעביר חוקים, גם אם חברי הקואליציה תמכו בחוק זה בעבר. לפעמים אפשר לראות חוקים ששרים בכירים או אף ראשי ממשלות חתמו עליהם בגלגולים קודמים, שנופלים בעיקר בגלל שהמגיש הוא באופוזיציה. אין זה אומר שלח"כ מהקואליציה קל להעביר חוק, ספר החוקים היה משתנה כמו נדנדה אם כל חוק של כל ח"כ מהקואליציה היה עובר. גם בקואליציה עצמה יש דרישות של מפלגות שונות, למשל הויכוח בנושא דת בין ישראל ביתנו, ש"ס ויהדות התורה. חוץ מההתנגדות הפוליטית, יש גם התנגדות של משרדי ממשלה שלפעמים נובעת סתם מדעתו של אחד הפקידים. השתדלנות אם כן, היא נחלתו של כל ח"כ.
הקידום הפוליטי של חוק נעשה בשלשה מישורים במקביל: ח"כ מול שרים, עוזר מול פקידים בכירים ועבודה משותפת עם לוביסטים ויחסי ציבור.
העבודה ובעיקר הפוליטיקה הקטנה של הח"כ מול השרים מעניינת, אבל כיוון שזה יומן של עוזר, אפתח כמובן בעבודה שלי. כל הצעת חוק עוברת להמצלת משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. לעיתים קרובות קורה שיש חוסר הבנה על הצורך או מטרת הצעת החוק ולעיתים יש פקיד מרכזי שמתנגד ללא סיבה וצריך לשכנע אותו.
העבודה שלנו היא לזהות אנשי מפתח אלה ואז להפעיל את מיטב כישורנו. לפעמים מספיק לשלוח מכתב או לדבר בטלפון, לפעמים צריך להיפגש ממש. בדרך כלל מדובר באנשים מהלשכה המשפטית או מהאגף המקצועי במשרד, כך שצריך לבוא מוכנים מאוד, לא פעם קורה שהצעת חוק סופגת מטח של ביקורות נכונות מהלשכה המשפטית ואז זה סתם לא נעים, במיוחד את אתה כתבת את ההצעה.
יש שיראו עבודה זו כמשעממת, יש כמעניינת אבל מה שבטוח, היא בהחלט מאתגרת. לפעמים פגישה טובה עם נציג משרד יכולה להכניס הצעת לספר החוקים, וזה בהחלט מתגמל, וגם כנראה עדיף מדילים שונים שנרקמים מאחורי הקלעים. על כך, בפעם הבאה.

יום שישי, 22 באוקטובר 2010

חוק נולד - 2

כל חוק מתחיל בהצעת חוק.
משפט לוגי חשוב זה בעצם מעלה את השאלה - אז איך נוצרת הצעת חוק? מאמר זה יסביר קצת על הגלגולים שעובר הצעת חוק החל משלב הרעיון ועד הבאתו לנייר סופי כשכמובן, ההייחסות היא מנקודת מבטו של העוזר הפרלמנטרי, האיש החשוב בכל התהליך.
חלק גדול מהצעות החוק הם מחזור או מחזור חלקי של הצעות חוק ישנות. הרעיון פשוט, לוקחים הצעת חוק ישנה של ח"כ לשעבר וממחזרים אותה. במקרה זה, פשוט צריך למצוא במאגר הממחושב את הצעת החוק הישנה, להעתיק אותה מחדש ומתוך כבוד למציע הראשון, לכתוב בתחתית הדף שהצעת חוק דומה / זהה הוגשה בעבר על ידי ח"כ פלוני.
במקרים אחרים, יש רעיון כללי ותפקידו של העוזר לכתוב את הצעת החוק ואת דברי ההסבר. אם מדובר בתיקון פשוט לחוק, העוזר יכול לכתוב את ההצעה לבד גם אם אין לו ידע משפטי מוקדם. כל עוד הוא יודע את המבנה הטכני של הצעת חוק, העוזר פשוט צריך למצוא את החוק המקורי ואת המקום הדרוש תיקון וזהו.
אחרי הנוסח המשפטי, יבוא נוסח בשפה חופשית שיסביר את החוק הקיים, את הבעייתיות שבו ומה ההצעה בעצם באה לעשות.
כן, זה נשמע פשוט ואכן בתיקונים קלים זה באמת פשוט. יש תבנית מיוחדת לבניית הצעות חוק (ניתן למצוא אותה במשרד המשפטים) וכל מה שצריך לדעת זה תצורת הכתיבה וקצת יכולת בניסוח.
הבעיות מתחילות כשמדובר בתיקון רציני יותר או בכתיבת חוק חדש. אז צריך לחשוב טוב על מה רוצים להגיד, האם זה תואם את אופי החקיקה הישראלי, מתנגש בחוקי יסוד, עומד בסתירה לסעיפים אחרים בחוק או בכלל האם זה ישים. אחרי שמחליטים מה צריך לכתוב, מגיע שלב האיך, לפעמים יש הבדל רב בין ביטויים שנראים לכאורה דומים. חוקים כאלה מצריכים עבודה רבה, מחקר מקדים וידיעה שאחרי הניסוח הראשוני יבוא ניסוח שני, שלישי וכו'.
למזלנו, יש בכנסת שני גופים שמסייעים הרבה: מרכז המחקר והמידע והלשכה המשפטית. מרכז המחקר והמידע או המ.מ.מ. עושה לבקשת הח"כים מחקרים מקיפים בנושאים שקשורים לעבודה בכנסת. בניגוד למחקרי אוניברסיטה או גופים מסחריים, כאן יש פחות חשש להטיה פוליטית. המידע הרב מסייע כמובן בהכוונה לחקיקה. הלשכה המשפטית מסייעת בכתיבת החוק, בדיוק על אופי הסעיפים ובניסוח משפטי של החוק עצמו ודברי ההסבר. העבודה עם הלשכה המשפטית הכרחית בכל חוק שהוא קצת מעבר לתיקון פשוט.
והעוזר הפרלמנטרי? מתרוצץ בין כולם. עבודה מקדימה במ.מ.מ. ללימוד הנושא לעומק, ישיבה עם מתמחה בלשכה המשפטית, ניסוח החוק ושוב ישיבה בלשכה המשפטית כשבנוסף כמובן צריך לשבת עם הח"כ. לפעמים יש גם דיונים עם גופים מחוץ לכנסת כמו גורמי ממשלה או גופים חוץ פרלמנטרים, אז אנחנו העוזרים מרגישים כמו מחשב שמקבל נתונים ממאה מקורות והוא צריך לחבר את כולם.
עבודה על הצעת חוק עשויה לארוך כמה דקות או מספר שבועות, ואז צריך גם לדאוג שהחוק יעבור, וזה באמת מסובך. על כך בפעם הבאה.

יום ראשון, 17 באוקטובר 2010

חוק נולד 1



למרות שהרבה מעבודת הח"כים קשורה להצעות חוק, הישראלי המצוי לרוב לא מכיר את התהליך הארוך והמורכב שעוברת הצעת חוק עד שהיא מתקבלת. זה לפחות ההסבר שיש לי למיילים הרבים שאני מקבל עם רעיונות להצעות חוק, כאילו שבעצם הרעיון כבר פתרנו את הבעיה.
הפרסומים הבאים יוקדשו להצעות חוק, מהצד הטכני ובעיקר, מהצד הפוליטי שמסתתר מאחורי הקלעים. נתחיל מהסבר התהליך הארוך.
הרעיונות להצעות חוק מגיעים מארועים שקרו כמו מכת אלימות, רעיונות מהציבור או אג'דנה של הח"כ או העוזר. לפעמים יש רק רעיון כללי ואז התפקיד של העוזר שמתעסק בחקיקה הוא לכתוב את כל הצעת החוק ולפעמים ההצעה כבר מגיעה מוכנה מארגון או אדם פרטי שכבר עבדו עם משפטן.
לאחר שהחוק מוכן והחתימו ח"כים שרוצים להצטרף אליו, ההצעה עוברת למזכירות לרישום, ללשכה המשפטית לעיבוד משפטי ואח"כ ההצעה מונחת על שולחן הכנסת. בכל יום שני לפני המליאה, כל ח"כ מקבל על השולחן שלו את כל הצעות החוק החדשות שמונחות על שולחן הכנסת (ים דפים בצבע כחול).
למעט מקרים מיוחדים כל הצעה צריכה להיות מונחת 45 יום לפני שניתן להעביר אותה להצבעה. הצבעות הטרומיות על הצעות החוק נעשות ביום רביעי כשביום ראשון לפני כן, ועדת השרים לענייני חקיקה הצביעה על הצעת החוק ובעצם, חרצה את גורלו. מעטים מאוד הסיכויים שחוק יעבור בקריאה טרומית אם הוא נפל בוועדת שרים.
אחרי קריאה טרומית החוק עובר לוועדה להכנה לקריאה ראשונה, הצבעה בקריאה ראשונה, שוב וועדה ואז קריאה שנייה ושלישית.
בכל וועדה יש דיון משותף עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ואנשי מקצוע אזרחיים. בוועדה אפשר לשנות סעיפים שונים בהצעת החוק ואף להפילו. הנוסח שיעלה להמשך ההצבעות הוא הנוסח שהתקבל בוועדה.
ההצבעות לקריאה שנייה ושלישית באות בזו אחר זו. המטרה של קריאה שנייה היא הצבעה על סעיפי החוק בפני עצמם במידה ויש עליהם ערעורים. בהצבעה זו אפשר לשנות את תוכן החוק באופן פרטני יותר מבלי להפילו. נניח לדוגמא שיש הצעת חוק על רפורמה מרחיבה בתחום המיסים ואחד הסעיפים עשוי למשל לפגוע בבוגרי צבא. אם חברי כנסת יגישו ערעור על סעיף זה, יתקיים דיון בערעור ואחר כך הצבעה. אם הערעור יתקבל, סעיף זה ישתנה והחוק שיעלה לקריאה שלישית יכיל את הסעיף המתוקן. בקריאה שלישית מצביעים על החוק בכללותו.
החוק עבר? עכשיו הוא נכנס לספר החוקים. לפעמים השפעתו של החוק מיידית, לפעמים יש בו סעיף תחולה שאומר שהוא יחול רק בעוד זמן מסויים ולפעמים החוק דורש התקנת תקנות על ידי שר ורק אחר כך אזרחי ישראל ירגישו את החוק.
לסיכום שרשרת החקיקה:
רעיון - כתיבה - לשכה משפטית - ועדת שרים - קריאה טרומית - וועדה - קריאה ראשונה - וועדה - קריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק יכולה ליפול בכל אחד משלבים אלו, אז חקיקה היא בהחלט לא הדרך המהירה לשינויים.

בפעמים הבאות אסביר קצת על הפוליטיקה והעבודה השחורה שמאחורי כל הצעת חוק.

יום שני, 11 באוקטובר 2010

הרמת כוסית לפתיחת המושב

למיטב זכרוני, זו הפעם הראשונה שכל כך הרבה עוזרים התכנסו יחד בחדר אחד ובארוע משמח.
ועד העוזרים הפרלמנטרים ארגן הרמת כוסית לכבוד פתיחת מושב החורף ודברי ברכה מיו"ר הכנסת ח"כ ראובן רבלין.
הכיבוד היה צנוע, וטוב שכך, צברתי יותר מידי קלוריות במהלך החגים, אבל בהחלט היה מגבש ומעניין.
ברכות למארגנים ותודה ליו"ר הכנסת שכיבד את העוזרים בנכחותו.
הנה שתי תמונות מהארוע:


יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

שנה טובה

לאחר זמן רב שלא כתבתי ולקראת סופה של הפגרה הארוכה (לא, לא היה לי יותר מידי זמן חופשי ולכן גם לא כתבתי), הגיע הזמן לחזור ולספר על הנעשה בכנסת.
ראש השנה הוא תמיד זמן מיוחד מבחינתו של העוזר הפרלמנטרי, בעיקר בגלל האופי המיוחד של המכתבים. תארו לעצמכם, שאחרי חודשים ארוכים של מכתבים מאזרחים מתוסכלים (בצדק או שלא בצדק), מיילים פנימיים ומכתבים רשמיים, פתאום תא הדואר שלכם מוצף בעשרות מכתבים צבעוניים עם תמונת נוף יפה או מישהו מחייך. על כל תמונה כזו מודפסת ברכה לפי אופי השולח, החקלאי מברך אותך בשנה טובה וגשומה, הקבלן בשנת בנייה והסטלן על החוף בשנת שמש. אם לא די בכך, גם תיבת המייל שלך פתאום מחייכת. במקום עוד מכתב נזעם ממישהו ששמע איזה משהו ברדיו שלא מצא חן בעניו, אתה פתאום מקבל עשרות מכתבים עם סמיילים קופצים או כל מיני אפקטי פלאש למיניהם שכולם מאחלים שנה.
בקיצור, גן עדן.
בקרב העוזרים יש שתי גישות בהתייחסות לאותם איחולים. הגישה הראשונה אומרת שכל מכתב מקבל מכתב חזרה. מכתב בדואר מקבל מכתב בדואר ומייל מקבל מייל. הגישה השנייה אומרת שאין טעם שמזכירה במשרד ממשלתי ועוזר פרלמנטרי ינהלו ביניהם חליפות מכתבים כשהבוס לא יודע.
אני את מקומי בין הגישות עדיין לא מצאתי, מי יודע, אולי יש גישה שלישית, כזו שמאמינה שאם המזכירה והעוזר מאחלים שנה טובה זה לזה, אולי עוד יצא מזה משהו.
בקיצור, שנה טובה ובתקווה שכבר בשבוע הבא אמשיך לעדכן על הקורה בפנים הכנסת.

יום שני, 19 ביולי 2010

ועד העוזרים בסקר על הח"כים

השבוע האחרון היה סוער מאוד בין העוזרים בגלל מהלך של ועד העוזרים הפרלמנטריים להצטרף להסתדרות. ישיבה סוערת ומיילים רבים על הצורך או החסרונות שבהצטרפות להסתדרות כשהדברים גלשו לעיתים לפסים אישיים. היום בכל מקרה, משהו שונה של הוועד הסעיר את העוזרים.
במיל שהפיץ הוועד נקראו העוזרים הפרלמנטריים למלא משוב קצר ואנונימי על הח"כים. מסתבר אם כן שהוועד מייצג לא רק את העוזרים אלא גם מפלגות, כתבים או גורמים אחרים שמעוניינים במידע על הח"כים. המייל גרר כמובן תגובות מצד עוזרים רבים על מקומו של הועד ועל עיסוקו בעניינים לא לו.
הוועד ביקש למלא את המשוב בצורה אנונימית ולהניחו בקלפי מיוחדת שהוצבה לצורך. בין השאלות: מיהם הח"כים המצטיינים במושב הנוכחי ומיהם הח"כים המאכזבים, עם איזה ח"כ לא הייתם מסכימים לעבוד לעולם ומיהם הח"כים הבולטים המגזר החרדי והערבי.
לפי התגובות של העוזרים נראה שיש סיכוי רב שהוועד יגנוז סקר משונה זה ואולי במקום זאת יסביר סוף סוף למה טוב להצטרף להסתדרות ולא יסתפק בקביעה.
ימים יגידו.

יום חמישי, 8 ביולי 2010

האח הגדול

מי שמסתובב בכנסת מכיר בודאי את הטלויזיות הפזורות בכל המשכן ומראות בשידור חי את דיוני המליאה או דיונים בוועדות. לא פעם תמהתי לעצמי למה בכלל צריך את המסכים האלה אם אין ווליום ואי אפשר לשמוע מה אומרים. אז בסדר, ראיתי את יו"ר הכנסת מכה על השולחן עם הפטיש, זה אומר שהבנתי מה הלך שם? הכיתוביות אומרות שעכשיו יש הצעה לסדר בעניין שליט, זה נותן לי איזה מידע מיוחד שצריך טלויזיה במיוחד בשביל זה?
לאחרונה שמתי לב שבחלקים אחרים של הכנסת יש רק רמקולים בלי טלויזיות. בהתחלה חשבתי שזו תקלה שנבעה מרישול רב וגרמה להתקנת הרמקולים במקום רחוק מהטלויזיות, אבל הרעיון הזה נראה לי מופרך, במיוחד לאור העובדה שצוות הבינוי והאחזקה די טובים.
מישהו פעם אמר לי שהטלויזיות נועדו כדי לחשוף את הציבור הרחב לנעשה בכנסת, הסבר מקובל ומניח את הדעת, אך לאור העובדות הפשוטות שתוארו, הוא נדחה על הסף.
ואז נפל לי האסימון, כל הטלויזיות והרמקולים באו לשרת מטרה אחת בלבד. לא, אף אחד לא חושב שציבור יחשף לכנסת אם הוא יראה ח"כ מדבר, אבל לא ישמע אותו. אף אחד גם לא חושב שהריטינג של ערוץ הכנסת יגדל בגלל זה, במיוחד בגלל שהח"כים לא משחקים כדורגל, הטלויזיות הוצבו במיוחד בשביל העוזרים הפרלמנטרים. חלק מתפקידנו הוא להאזין למה שקורה בכנסת ובמיוחד לנאומים של הח"כ כדי שנוכל להוציא הודעות לתקשורת או סתם לצורך פרסום בפייסבוק. הבעיה היא שבחלק גדול מהזמן אנו כלל נמצאים בלשכות אלא מסתובבים ברחבי המשכן, אז איך אם כן נדע מתי הח"כ מדבר? בעיה סבוכה זו נפתרה באמצעות רעיון מבריק שלא מוסיף רעש סביבתי רב - התקנת טלויזיות שמראות רק את התמונה. למקומות בהם יש צורך אחר המציאו את הרמקולים שמשמיעים מה קורה אבל לא מלאים אותך בתמונות. כך אנו העוזרים יכולים לעסוק במלאכתנו הרבה כלשיבנו שקט שנדע מתי הח"כ מדבר.
ותודה לגאון שהמציא את זה.

יום שני, 5 ביולי 2010

ה"חלטורות" של העוזרים

היום פרסמו ווינט כי בעקבות חשיפתם שרבים מהעוזרים הפרלמנטים עובדים במשרה נוספת, יהיו פיקוח על משרות נוספות של העוזרים הפרלמנטרים.
לפי ה"חשיפה" של כלכליסט, המדור הכלכלי של ווינט, "רבים מהעוזרים מקדמים בכנסת אינטרסים של חברות מסחריות כהשלמת הכנסה". אז הנה כמה מילות הגנה בשביל אותם חלטורות כלשונם של ווינט.
קודם כל עולה השאלה למה בכלל עוזר פרלמנטרי צריך משרה נוספת "מה אתה לא מקבל מעל עשרת אלפים בחודש?" אפילו חברים שלי חושבים שיש לי רכב מהכנסת עם דלקן, פלאפון ללא הגבלה ובונוסים שמנים. האמת היא שהרכב שלי עם כל ההשלכות הכלכליות שבדבר, לפלאפון לרוב יש הגבלה מסויימת למרות העובדה שחלק גדול מהעבודה נעשה דרך הטלפון והמשכורת לא שמנה במיוחד. אם שכר הנטו של עוזר מתחיל הוא קצת מעל חמשת אלפים שקל והוא עשוי לעבוד קרוב לחמישים שעות בשבוע (אם לוקחים בחשבון את העובדה שגם בבית יש טלפונים לפעמים גם בשעות כמו אחת עשרה בלילה או שבע וחצי בבוקר), אזי המשכורת פר שעה אינה גדולה במיוחד, גם לא זו החודשית. וחלילה, אני לא בוכה על כך שיש לי הכנסה קבועה. בהתחשב במשכורת ברור מדוע עוזרים רבים בוחרים לעסוק במשהו נוסף, בעיקר אם אחד משני העיסוקים לא תובעני במיוחד.
סיבה נוספת לעיסוק היא שהעבודה כעוזר פרלמנטרי שוחקת מאוד ורבים רואים את עצמם במשרה זו למשך שנתיים - שלוש. לקראת תחילת השחיקה והמחשבה על מקום עבודה חדש מוצאים חלק מהעוזרים מקור פרנסה נוסף אליו יעברו בצורה מלאה לכשיסיימו את תפקידם בכנסת.
ובאשר לטענה של כלכליסט שהעוזרים מקדמים בכנסת אינטרסים של חברות כמקור הכנסה, אתייחס קודם לעובדות. רוב רובם של העוזרים מקפידים שלא לערב בין סוגי העבודה השונים והאינטרסים הציבוריים חשובים להם מאוד. האם אכן קיימים כאלה שמקדמים אינטרסים פרטיים תמורת כסף? אני לא יודע, אבל בוודאי לא ראוי להטיל דופי בקבוצה שלמה בגלל בודדים.
בנוסף, למרות שאוזנו של הח"כ קשובה לעוזרו, הרי שגם לו יש יכולת חשיבה וקבלת החלטות, ובמיוחד אם הוא יודע שהעוזר עובד בשביל חברה מסויימת. הבעיה היחדיה שעשויה להיות חמורה היא העדר שקיפות. משרת העוזר הפרלמנטארי היא משרת אמון עם כל יתרונותיה וחסרונותיה. מלבד האמון שצריך להיות בין הח"כ ובין עוזריו, הרי שגם יש אמון בסיסי בין חברים - העוזרים הפרלמנטארים. בשיחה על קידום אינטרסים יש לדעת מה האינטרס של בן הזוג לשיחה ואם זה מוסתר, הרי שיש כאן פגיעה בסיסית באמון. עם זאת ולמרות החומרה הרבה שאני מייחס לפגיעה באמון, כל בני האדם בסופו של דבר מונעים בגלל אינטרסים למיניהם. אני יכול לתמוך בחברת הי טק לדוגמא מתוך באמת מחשבה עמוקה ורחבה או בגלל שחבר שלי עובד בה, אמונה פנימית, ראייה צרה או לעיתים טובת הנאה כלשהיא. כלומר, גם מניעים אחרים אינם בהכרח טהורים ואידאליים.
אגב, זה בכל תחום וגם בתחום של התקשורת. כתבה יכולה להתפרסם מתוך תחושת שליחות או מתוך מניעה כלכלי של יצירת סקופ תקשורתי מלא כלום, כמו במקרה זה לדוגמא.

יום רביעי, 23 ביוני 2010

גלעד שליט והעוזרים

בעוד מספר ימים יצא מסע ממצפה הילה שבצפון לירושלים כדי לקדם את שחרורו של החייל גלעד שליט. כמו תמיד הוזמנו למסע אנשי ציבור, תקשורת והקהל הרחב אלא שבניגוד לפעמים אחרות שאני זוכר, הפעם גם מתארגנת קבוצה של העוזרים הפרלמנטרים שתצטרף למסע. הקבוצה כמובן מצטרפת תחת הכובע של עוזרים פרלמנטרים ולא עוד קבוצת אזרחים מתוך מטרה לעורר דעת קהל (ואולי גם כדי לצבור כמה נקודות פוליטיות).

בציבור הישראלי כמעט ואין חולק שצריך לשחרר את גלעד שליט, המחלוקת היא בדרכים לשחרורו, וזו בדיוק הבעיה שבפניה ניצבים העוזרים כשהם רוצים להצטרף למסע. יש שהיו רוצים לראות את גלעד משוחרר על ידי מבצע צבאי, אחרים מעדיפים שחרור מחבלים קלים, יש שהיו רוצים לראות החמרה בסגר על עזה ולעומתם יש שמוכנים לתת הכל כדי שהחייל שלנו ישוחרר, גם אם יש חשש לפגיעה באזרחים אחרים כתוצאה משחרור מחבלים שונים.

למרות הדעות הרבות על אופן השחרור, יש מוסכמה רחבה על הצורך בשחרור גלעד ולכן אנשים רבים בעלי דעות שונות ימצאו את עצמם לא פעם באותה פעילות.

כמו בציבור, גם בקרב העוזרים יש דעות שונות, אלא שהפעם פעילותו עלולה להתנגש עם דעותיו או אולי חמור יותר, עם מעמדו כעוזר של ח"כ מסוים. מה קורה אם עוזר של ח"כ ממרצ רוצה להשתתף בפעילות אבל זו מתקיימת במחסום ארז ורוצה לחסום אספרה לרצועה? או מה קורה כשפעיל נמרץ רוצה להשתתף בהפגנה לשחרור מחבלים אבל במקרה הח"כ עימו עובד מתנגד לזה?

כאשר הפעילות היא בשם אזרחים, אין התנגשות בין מעמד העוזר ופעילותו, אולם כאשר הוא גם חובש כובע של עוזר, הוא בהחלט עשוי למצוא את עצמו במצב לא נעים.

המסע המתוכנן נוגע בדיוק בנקודה זו ועוזרים רבים מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן. אנחנו לא יודעים מה בדיוק יהיה האופי של המסע, איזה הד יצא לו בתקשורת ומה יהיה בסופו של דבר המסר שיצא ממנו. מטבע הדברים, מסע כזה מרתיע בעיקר עוזרים מהאגף הימני של המפה הפוליטית אבל גם מהצד השמאלי. אני מבין את ההחלטה להצטרף בתור קבוצה של עוזרים פרלמנטרים, אבל אני תמה כמה מההחלטה באה בגלל שיקולים ענייניים וכמה בגלל שיקולים של רווח פוליטי, שיקולים שכנראה לא נעדרים גם מהעוזרים.

אני מאמין שלמרות הקושי של ההצטרפות למסע כאנשים הנמצאים בעולם הפוליטי, המטרה הייתה נטו לשם שחרורו של גלעד. אני חושב שמי שמארגן את הקבוצה באמת חושב על גלעד שליט ולא חושב על איך הוא מקדם את עצמו במישור הפוליטי. עם זאת, אני מקווה שאכן כל המצטרפים גם באים לשם כך, ויותר אני מקווה שאחרים לא יהפכו את המסע לפוליטי מידי כדי שכל גווני העוזרים יוכלו להשתתף בלי לפגוע בעצמם.

יום רביעי, 16 ביוני 2010

עוד מייל לספאם

תא הדואר של חבר הכנסת מוצף בדרך קבע במיילים מחברות, לוביסטים או אנשים פרטיים. יתכן שזה בצדק שכן כנבחר ציבור הוא צריך לקבל מידע בנושאים שונים ולטפל בפניות שונות של הציבור. הבעייה היא שאנחנו העוזרים, צריכים לטפל בכל המייל הזה...
כמו כל מיילים, ניתן לחלק את המיילים שאנו מקבלים לשתי קבוצות - דואר זבל ודואר רגיל, אלא שבניגוד לתא הדואר של רוב אזרחי המדינה, היחס אצלנו הוא בערך 5:1 לטובת הזבל.
בין הודעות הזבל ניתן למצוא מכתבים שמיועדים לראש הממשלה ונשלחו לכל העולם, תפוצה של כתבות או סרטונים ביוטוב או מעמסה של מכתבים כחלק ממאבק ציבורי כמו למשל העובדים הזרים, גלעד שליט או הכלובים של התרנגולות.
הועדות זבל מעניינות במיוחד הן אלו שנכתבו על ידי חולי נפש למיניהם החושבים שהם המשיח, בן ישי ומידי פעם יש גם את ישו או שליח של מוחמד. כשיש לי זמן ואני קצת משועמם אני קורא את המכתבים האלה רק כדי להעלות חיוך על שפתי לפני שהמכתב נמחק.
הטיפול בכל המכתבים האלו די פשוט, בשביל זה בדיוק המציאו מייקרוסופט את הכפתור של delete ואחריהם הגו מתכנתים את הרעיון של דיווח על דואר זבל. בנוסף לעשרות דברי הזבל שמקבל ח"כ ביום, יש גם כמות נכבדה של מייל שנחסם כי זוהה כספאם, דבר יעיל להפליא.
המכתבים הרגילים הם תכתובת פנימית, פניות רציניות של גופי ציבור או פניות פרטיות. למיילים האלה אנו כמובן מנסים להתייחס ביעילות המירבית אם כי גם ח"כ לא תמיד יכול לעזור. אנשים משום מה חושבים שח"כ יכול לכופף את התקנות ולעזור לכל מי שפונה אליו (ומזכיר שהוא הצביע לו, למרות שהמכתב נשלח לכל הח"כים). קושי נוסף בעזרה לפונה הוא חוסר מיקוד הבעייה. אנשים יודעים טוב לשלוח מייל (ולפעמים רק מכתב רגיל בכתב יד מסורבל) אבל הקלות שבשליחת מכתב גורמת לקלות ראש של השולח שלא מנסח בדיוק מה הוא צריך. במקרה הטוב תתפתח תכתובת להבנת הבעיה, במקרה הרגיל, המכתב פשוט ימחק.
המחסות העיקרי שעומד בפני הפונים לח"כ הוא הפונים עצמם. תארו לעצמכם שאתם יושבים במשרד ויש לכם המון עבודה על הראש וכל יום אתם מקבלים כמה בקשות לעזרה כשטיפול בכל בקשה אורך זמן רב. בנוסף, אתרים שונים מאפשרים לשלוח לכם מייל אוטומטי בנושא שעל סדר היום ואתם מקבלים כמה עשרות כאלה. בשלב כלשהוא כנראה תפעילו סינון מתקדם בתיבת דואר או שכפתור המחיקה ישחק מרוב שימוש.
אז זה בדיוק מה שקורה.
אני משוכנע שכל אותם מכתבים שנשלחים כחלק ממאבק ציבורי אפילו לא נקראים עד תומם, אך חמור יותר, הם גורמים לכך שגם מכתבים אחרים ימחקו, לפעמים בטעות או שיכנסו לרשימה השחורה
לסיכומו של דבר, אם הייתי מקבל תוספת של שקל עבור כל מכתב שנשלח לנו, הייתי יוצא לגמלאות מוקדם ואם פונה פרטי היה משקיע קצת יותר ופונה לגורמים הרלוונטים במקום להציף ח"כים, הייתי חוזר הביתה מוקדם (יחסית).
ולא, אני לא מקבל שקל עבור כל מייל.

יום ראשון, 6 ביוני 2010

ההסתדרות טובה ליהודים?

בימים אלו החל ועד העוזרים הפרלמנטרים להחתים את העוזרים על הצטרפות להסתדרות החדשה לישראל. מהלך זה בא לאחר דיונים רבים בין העוזרים על מעמד השחוק של העוזרים בין עובדי הכנסת. בין הדברים שהועלו - שכר נמוך יחסית לשעות העבודה הרבות, מעמד של משרת אמון ולא של עובדי מדינה כך שאנו לא זוכים להטבות להם זוכים שאר עובדי הכנסת אותוספת וותק קטנה שגורמת להרבה עוזרים לעזוב תוך שנים מעטות וכך הח"כ נאלץ לחפש עוזר ללא ניסיון.
בכינוס גדול של העוזרים שנערך לפני כחודש השתתף נציג של ההסתדרות ואז עלה הרעיון להצטרף להסתדרות ולהיות חלק מאיגוד עובדים גדול, הגדול במדינה. מכאן הדרך להחתמת העוזרים הייתה קצרה.
אלא, שאליה וקוץ בה.
קודם כל, נראה שבתור ישראלים אנו לא מסוגלים לעשות דבר מבלי להתווכח עליו ואכן, ליוזמת ההצטרפות להסתדרות קמו מתנגדים הדורשים מוועד העוזרים לארגן כינוס רציני יותר בו יטלו חלק כמה וועדי עובדים ובעצם להסביר למה לעזאזל להצטרף לוועד עובדים ולשלם על זה חלק מהמשכורות כשהמשרה שלנו מוגדרת מראש כמשרת אמון השונה במהותה מכל משרה אחרת בשוק.
בנוסף, שאלו אחרים, למה בכלל להיות עובדי מדינה. להיותנו עובדים במשרת אמון יש יתרון של משכורת קבועה בלי צורך להחתים כרטיס, דבר שמתחיב מטבע עיסוקינו כיוון שפעמים רבות אנו בסיורים ופגישות מחוץ לכנסת. לעובדי מדינה יש גם חסרונות אחרים כמו קושי לעבוד בשתי משרות (גם חלקיות) וקיבעון יתר למסגרת וכלל לא בטוח ששכרינו יצא בהפסדינו.
המצודדים בהצטרפות להסתדרות טוענים בלהט שעלינו להתחיל לדאוג לעצמנו ואם אין אני לי, מי לי? (מדברי חכמים). ההסטוריה הישראלית לא מלמדת על מישההו לדאג לאחר פשוט כי החליט לדאוג לו. כנגדם טוענים המתנגדים כי השיקולים אינם ענינייים אלא נובעים משיקולים פוליטיים.
אני? אני עומד בצד ומחכה. הישראלים אוהבים לקפוץ ולעשות מהר ואילו ההסטוריה מלמדת שהפזיזות לפעמים מהשטן. בנתיים, רבים הצטרפו להסתדרות ורבים חתמו על עצומה כנגד הצטרפות כעדר. אם הם רוצים להתווכח, הם יכולים להיות שפני הניסיון, אני מעדיף להיות זה שצופה בהם ולומד.

יום שלישי, 1 ביוני 2010

הרהורים על משט

הארוע האחרון של המשט הביא איתו דיון סוער על הסברה, צה"ל, הרתעה, עזה ועוד. כמעט כל הכותרות עוסקות בשאלה האם פעילות צה"ל הייתה מוצלחת או לא ומה היה צריך לעשות.
דעתי האישית היא שהיה צריך לעשות מאמץ רב כדי למנוע התכתשות. הרג אזרחים בסיטואציה זו, עשוי לפגוע בישראל במישור הדיפלומטי בלי קשר לשאלה האם זה מוצדק, חכם והאם היה עדיף להיכנע להם. כל זה, עד רגע הפעילות, מהרגע שבו קרה מה שקרה הגיע הזמן להפסיק להתלונן, לקטר על צה"ל ועל כל הגורמים המדיניים, צריך להפסיק לבכות על העבר ולהתחיל לחשוב קדימה.
זה במישור הציבורי, במישור האישי, באופן אבסורדי אולי, יצאתי כמו שאר חברי העוזרים מורווח.
יום שני הוא אחד הימים הארוכים בכנסת. המליאה מתחילה בשעה ארבע בצהריים עם הצעות אי אמון של קדימה ואחת הסיעות הערביות. אין לי מושג מה בדיוק המטרה של האי אמון אם בכל מקרה הממשלה אף פעם לא תיפול מזה, אבל בכל מקרה זה יוצר דיון של שעתיים לפחות. אחרי זה יש לרוב הצעות חוק בקריאה ראשונה או שנייה ושלישית ובד"כ יש גם מענה לשאילתות על ידי שר או שניים. סיכומו של דבר, המליאה מסתיימת אחרי שמונה או תשע בערב כשהרבה עוזרים נשארים עד הסוף או לפחות עד אחרי שבע.
כל זה ביום שני רגיל. אבל מה קורה כשיש ארוע מסעיר שבגללו הרבה ח"כים מחוץ לכנסת? בקיצור, החל משעות הבוקר הכנסת הייתה יחסית ריקה, במיוחד יחסית ליום שני. הח"כים הערבים הלכו להפגנות שונות ושרים וגורמים ממשלתיים אחרים היו בדיונים בעקבות המשט. כיוון שהח"כים הערבים לא היו בכנסת הם ודאי לא יכלו להגיש אי אמון וקדימה הסכימה למשוך את הצעתה מתוך הבנה שהממשלה עסוקה בדברים חשובים יותר, בוודאי יותר מדיוני סרק ארוכים.
סיכומו של דבר, המליאה הסתיימה לפני שש ואנו התפזרנו איש איש לביתו. חברי שרגילים לראות בימי שני את משפחותיהם רק בחלום זכו סוף סוף לראות אותם במציאות ממשית. אל יהי דבר זה קל בעיניכם, זה קורה לעיתים רחוקות מאוד.

המסקנה האישית שלי היא שאולי לא כדאי שכל יום שני תהיה איזו התכתשות בין חיילי צה"ל למפגינים כלשהם, אבל אם המקרה אילץ אותנו לכך, לא צריך לבכות אלא להסתכל קדימה, בעיקר אם זה בכיוון הבית...

יום שלישי, 25 במאי 2010

מאחורי הקלעים

מה זה בעצם עוזר פרלמטארי?
עוזר מה, איך קראת לזה, פרלמנ מה?
אני חושב שהפוסט הראשון צריך להיות חיובי, בלי קיטורים, ציניות או סתם גישה עוקצנית. יהיה מספיק זמן לזה בהמשך. אפשר להתלונן על המעמד של העוזר, על עבודה שלפעמים לא באה לסיפוקה, על אחורי הקלעים המתסכל לפעמים של הפוליטיקה או על אינרקציה מעניינת שבין ע.פ. (עוזר פרלמנטארי) לאחרים. אפשר לדבר על כל זה, אבל ההתחלה צריכה להיות שונה, במקלדת ימין.
שבוע שעבר הייתה לי שיחה מעניינת עם תחקירן של אחד הערוצים. כמו רבים מחבריו, גם הוא היה שמח לעמוד מול המצלמה ולא מאחוריה ולעשות "טלויזיה" משלו. מי מעדיף להיות מאחורי הקלעים כשיש לו את האפשרות להיות בקו המשפיע?
שאלתי אותו על העבודה שלו ואז שנינו הבנו שבעצם שנינו משפיעים, אולי יותר ממה שאנחנו חושבים. מי מגיש למראיין את חומר הרקע לשאלות ובכלל מי עוזר לו לבחור נושא?
ואז חשבתי על עצמי. רבים חושבים שכל מכתב שמגיע לח"כ, שר אכן נקרא על ידו. אם זו הייתה האמת הח"כ היה מבלה את כל ימיו בקריאת מכתבים. רבים חושבים שהח"כ עצמו בוחר את הנושאים עליהם הוא ידבר, שהוא מחפש את החומר הרלוונטי ולפי זה מחליט על דרכי פעולה. רבים גם חושבים שכל הצעת חוק היא יוזמת הח"כ. האמת כמובן שונה.מישהו עושה סינון ולפעמים גם מחליט על אופי הטיפול (כמובן שבידיעת הח"כ). מישהו מחפש חומר שמשפיע רבות על מה שהח"כ יאמר (ויש כאלה שגם כותבים נאומים), וכיצד יפעל - האם יגיש שאילתא, יפנה להצעת חוק או שיזניח את הנושא. להצעת חוק טובה יוזמים רבים, לפעמים הח"כ הגה את הרעיון, לפעמים אלו אזרחים שפונים לחברי כנסת, לפעמים זה נוצר מדיון בוועדות או בתקשורת ולעיתים קרובות אלו הם העוזרים שקדמו את הרעיון או לעיתים אף הגו אותו. אני אישית מכיר כמה וכמה הצעות חוק כאלה של עוזרים שונים, חלקם אף התקבלו.

ולמה בכלל חשוב לי לכתוב את זה? מלבד האמור על התחלה ברוח חיובית, אני חושב שזה לימד אותי להעריך את כל הפקידים שעובדים קשה מאוד מאחורי הקלעים. אני יודע שבלי העבודה שלהם דבר לא היה זז ואני אישית מעריך אותם. הנעשה באחורי הקלעים לפעמים מעניין יותר מאשר הבמה עצמה ואני מקווה שבבלוג זה אוכל לשתף את כולם בכמה דברים פיקנטיים. זו אגב גם הסיבה שהבלוג נכתב בעילום שם, העיקר הוא מה שמאחורי הקלעים, הדברים שלפעמים מסתירים או שסתם לא יודעים עליהם ועילום שם היא הדרך היחידה לגלות אותם.
אז נתראה בפעם הבאה ואני מקווה שעד אז העבודה אכן תהיה קשה ומועילה.